החלטה בתיק בש"א 2980/08

בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בירושלים (כב' הרשם נימרוד פלקס) מיום 25.3.08, שדחה את בקשת המבקשת למתן צו תשלומים ופתיחת תיק איחוד בעניינה.

כללי

1.       המבקשת הנה חייבת בתיק הוצל"פ מס' 6-95-16727-03. המשיב הוא הזוכה בתיק זה. נגד המבקשת היה קיים תיק איחוד, בו חוייבה לשלם תשלומים חודשיים בסך 200 ש"ח ובנוסף הוטל עליה צו תשלומים בסך 1,300 ש"ח לחודש.

2.       המבקשת לא עמדה בצו התשלומים ותיק האיחוד בוטל. ביום 17.3.08 הגישה המבקשת בקשה לצו תשלומים בתיק הנ"ל, בו המשיב הוא הזוכה, וביקשה לפתוח בשנית תיק איחוד. ראש ההוצאה לפועל דחה ביום 25.3.08 את הבקשה בנימוק שהמבקשת לא עמדה בצו התשלומים שניתן בתיק האיחוד (להלן: "ההחלטה"). על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור, ובמקביל, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

3.       המבקשת טוענת כי ההחלטה נשלחה לעורכת הדין שיצגה אותה באותו הליך מטעם לשכת הסיוע המשפטי, והגיעה אל המבקשת בתחילת חודש אפריל 2008. לטענתה, מיד לאחר קבלת ההחלטה, פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה למנות לה עורך דין להליך הערעור. המינוי ניתן ביום 28.4.08, והגיע לידיה באמצעות הדואר כשבועיים לאחר מכן. לגרסתה, פנתה אל עורך הדין באופן מיידי, ואולם הגשת הבקשה נתאפשרה אך ביום 12.6.08 משום שהמבקשת, הפרודה מבעלה, מטפלת לבדה בששת ילדיה, ועל כן לא יכלה להתפנות קודם לכן על מנת להגיע אל עורך הדין לשם החתימה על התצהיר שצורף לבקשה זו.

4.       המשיב טוען כי לא הוכח קיומו של טעם מיוחד הנדרש להארכת מועד הקבוע בחיקוק, ובכלל זה לא הוכח קיומה של נסיבה חיצונית מחוץ לשליטתה של המבקשת. עוד טוען המשיב כי סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל הינם אפסיים, שכן החלטת ראש ההוצאה לפועל נסמכת על כך שהחייבת לא עמדה בצו התשלומים שניתן לה, תוך ניצול ארכות רבות שניתנו לה לעשות כן במסגרת תיק האיחוד.

דיון

5.       הוראת תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 קובעת כי בקשת רשות ערעור על חלטת ראש ההוצאה לפועל תוגש בתוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה. בענייננו, החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה ביום 25.3.08. לטענת המבקשת, החלטה זו הגיעה אליה בתחילת חודש אפריל. הבקשה שבפני הוגשה ביום 12.6.08, בחלוף המועד הקבוע להגשתה.

6.       לעניין הארכת מועדים, קובעת תקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל כי "מועד שבסדר דין בפני בית-משפט, רשאי בית המשפט להאריכו, לפי הקבוע בתקנות סדר הדין".

7.         מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על מבקש הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי  (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו  לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור,  מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז), לא פורסם).

       בעיקרון, בתי-המשפט נטו להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק)). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר': ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה (2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו. 

8.       בענייננו, טוענת המבקשת כי מיד לאחר קבלת ההחלטה, פנתה בבקשה למנות לה עורך דין להליך הערעור. לטענתה, פניה זו בוצעה על ידה באמצעות הפקס ובדואר, וכי כתב המינוי, מהלשכה לסיוע משפטי, שניתן ביום 28.4.08, הגיע אליה באמצעות הדואר כשבועיים לאחר מכן. המבקשת הצהירה כי המסמכים, שיש בהם לבסס טענה זו וכן את יתר טענותיה, יומצאו בתוך כמה ימים לאחר הגשת הבקשה (סעיף 3 סיפא לתצהירה). מסמכים אלה לא הוגשו. יחד עם זאת, גם אם תתקבלנה טענותיה אלה של המבקשת, חלף כחודש וחצי ממועד זה ועד שהוגשה הבקשה דנן, ולכך לא הוצג נימוק המוכר בדין כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הקבוע בחיקוק. המבקשת הפנתה לבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 705, שאינו רלבנטי לענייננו, באשר שם הוארך המועד להגשת ערעור מהטעם שהמועד חלף כתוצאה מטעות בדין שמקורה בנסיבה שהיתה מחוץ לשליטת המבקש, ונבעה מעורך הדין שמונה למערער מלשכת הסיוע המשפטי.

המבקשת הצהירה כי היא מטפלת לבדה בששת ילדיה, שהקטן בהם הוא בן תשעה חודשים, והגדול הוא בן תשע שנים, וטענה כי זו הסיבה לעיכובים בטיפול בייצוגה המשפטי בלשכה לסיוע משפטי, וכי האיחור בהגשת בקשה זו אינו נובע מהזנחתה את העניין. גם אם תתקבל טענה זו, לא נתקיים בענייננו התנאי השני הנדרש להארכת מועד להגשת ערעור, משום שהמבקשת לא הרימה את הנטל להראות כי טובים סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל, כפי שיבואר להלן.

9.       צו תשלומים שניתן במסגרת תיק האיחוד חייב את המבקשת לשלם סכום של 200 ש"ח לחודש. על חיוב זה נוסף חיוב בסכום של 1,100 ש"ח מדי חודש (החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 17.10.07 - צורפה נספח לבקשת רשות ערעור). בהחלטה זו נכתב כי "מובהר בזה לחייבת, כי החלטתי זו הינה בבחינת לפני לפנים משורת הדין וככל שהחייבת לא תפרע את צו החיוב בתשלומים יהא מקום לאפשר את ביצוע הליכי המאסר וכן לשקול את פיזורו של התיק האיחוד דנן". המבקשת לא עמדה בחיוב זה, וראש ההוצאה לפועל הורה על פיזור תיק האיחוד, כדלקמן: "בהתאם להחלטתי מיום 17.1.2007 ובהתחשב בכך שהחייבת אינה פורעת את צו החיוב בתשלומים כסדרו מזה זמן רב הנני מורה על פיזור תיק איחוד. ההגבלות תעמודנה בעינן בתיקים הפרטניים"(החלטה מיום 7.1.08 - צורפה כנספח לבקשת רשות ערעור). המבקשת ביקשה להורות על פריסת חוב הפיגורים בתיק בו המשיב הוא הזוכה, ולחלופין להורות על הכרזתה כמוגבלת באמצעים, ולפתוח פעם נוספת בעניינה תיק איחוד על מנת לאפשר לה לשלם חובותיה בהתאם ליכולתה הכלכלית. בקשה זו נדחתה. החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה כדלקמן: "החייבת ניצלה לרעה את הגנת תיק האיחוד, לא פרעה את צו החיוב בתשלומים שהושת עליה וזאת חרף ארכות חסד שניתנו לה. בנסיבות אלה איני מוצא לנכון להיעתר לבקשתה".

ראש ההוצאה לפועל קבע את גובה צו התשלומים החודשיים שהוטל על המבקשת ונתן את החלטותיו הנ"ל כשבפניו עמדו נתונים בדבר יכולתה הכלכלית של המבקשת. בהחלטתו, נשוא הבר"ע בענייננו, קבע כי המבקשת ניצלה לרעה את הגנות תיק האיחוד, ולא עמדה בצו התשלומים חרף ארכות חסד שניתנו לה. ואכן, מהחלטות קודמות שניתנו בתיק נראה כי נתנו למבקשת הזדמנויות חוזרות לעמוד בתשלום חובותיה. כך למשל, הוקטן לבקשתה הסכום החודשי שהוטל עליה בצו התשלומים ובוטלה פקודת המאסר שהוצא נגדה בכפוף לתשלום סכום כספי "בהתחשב בעובדה כי במשך שנים לא שילמה החייבת בהתאם לצו התשלומים ולא הגישה כל בקשה בעניין, תוך זלזול בהחלטות שניתנו בעניינה". הזדמנויות אלה ניתנו תוך שהודע למבקשת כי אי עמידה בתשלומי צו התשלומים עשוי להביא לפיזור תיק האיחוד: "מובהר לחייבת כי אם לא תשלם בהתאם לאמור, ולא ניתן יהיה לגבות את החוב גם בהליכי מאסר, יישקל פיזורו של תיק האיחוד" (החלטה מיום 25.4.04 - נספח א' לתגובת המשיב).

לפיכך, החלטת ראש ההוצאה לפועל, עליה מבקשת המבקשת לערער, היא החלטה שבאה על רקע החלטות קודמות בעניינה של המבקשת, שלא עמדה בצו התשלומים שהוטל עליה באופן חוזר ונשנה במשך שנים. המבקשת לא הרימה את הנטל להראות כי טובים סיכויי בקשת רשות הערעור להתקבל, ואף לא טענה לעניין סיכויי הערעור. בענייננו, ההליך בהוצאה לפועל החל לאחר שהוברר זה מכבר כי המשיב הוא הזוכה, ונמשך שנים מספר, תוך שהמבקשת גורמת להתארכותו. בנסיבות אלה, מתחזק אינטרס המשיב לסופיות ההליך.

התוצאה